אין סף מחזור אחד שמעליו כדאי להתאגד. ההחלטה משקללת שלושה דברים: הפרש המיסוי בין מס שולי כיחיד לבין מס חברות בתוספת מס על משיכות, ההפרדה המשפטית בין נכסי העסק לנכסים האישיים, והעלות התפעולית הנוספת של חברה — הנהלת חשבונות כפולה, דוחות מבוקרים ודיווחים לרשם החברות.
עוסק מורשה ממוסה במס שולי על כלל הכנסתו. חברה ממוסה במס חברות, ובעל המניות ממוסה שוב כשהוא מושך כספים. כשההכנסה גבוהה ובעל העסק אינו צריך למשוך את כולה לצריכה שוטפת, המבנה החברתי עשוי להיות יעיל יותר. כשכל ההכנסה נמשכת ממילא, היתרון מצטמצם ולעיתים נעלם.
חברה היא אישיות משפטית נפרדת. במקרה של תביעה או חוב עסקי, ההפרדה הזו עשויה להגן על נכסים אישיים. זה שיקול מהותי בענפים עם חשיפה, והוא לעיתים מכריע יותר מהשיקול המיסויי.
לחברה יש עלות תפעולית קבועה. נדרשת הנהלת חשבונות כפולה, דוחות כספיים שנתיים, ביקורת רואה חשבון ודיווחים לרשם החברות. זו הוצאה שנתית שצריך להכניס למשוואה — ובעסק שההכנסה בו בינונית, היא יכולה לבטל את היתרון המיסויי כולו.
העברת פעילות קיימת לחברה חדשה היא מהלך עם היבטים מיסויים משלו, ויש דרכים נכונות ופחות נכונות לבצע אותו. כדאי לתכנן אותו מראש ולא תוך כדי.
לא באמת. מספרים שמסתובבים ברשת מתעלמים מהשאלה כמה מההכנסה נמשכת בפועל, שהיא המשתנה המרכזי. הבדיקה חייבת להיות פרטנית.
כן, וזה קורה. נדרשת הפרדה ברורה בין הפעילויות, אחרת הדבר עלול להתפרש כפיצול מלאכותי.
הרישום עצמו קצר. מה שלוקח זמן הוא ההיערכות סביבו — פתיחת תיקים, העברת התקשרויות והסדרת ההתנהלות החדשה.