פירוק מרצון של חברה לא פעילה יכול להיות חלופה לחלוקת דיבידנד. לפי סעיף 93, נכסים שמועברים לבעלי המניות בפירוק מסווגים בדרך כלל כרווח הון, כך שאפשר לנכות את עלות המניות ולקזז הפסדי הון אישיים. מנגד, לפי סעיף 94ב החלק מהרווח השווה לרווחים הראויים לחלוקה ממוסה כדיבידנד, ולכן המהלך דורש ליווי צמוד.
בעת פירוק חברה, נכסיה (כולל המזומנים) מועברים לבעלי המניות. הכנסה זו מסווגת בדרך כלל כרווח הון (25%-30%) ולא כדיבידנד. לכאורה השיעור דומה, אך יש הבדלים מהותיים:
הזהרה: לפי סעיף 94ב, במכירת מניות, ובכלל זה בפירוק, החלק מרווח ההון השווה לחלקו של בעל המניות ברווחים הראויים לחלוקה ממוסה בשיעור המס על דיבידנד. לכן היתרון מצטמצם מאוד בחברה שנכסיה הם בעיקר רווחים צבורים, והמהלך דורש ליווי צמוד.
לפי סעיף 93, העברת נכסי החברה לבעלי המניות בפירוק מסווגת בדרך כלל כרווח הון, ולא כדיבידנד.
ברווח הון אפשר לנכות את עלות המניות המקורית, מתואמת לאינפלציה, ולקזז הפסדי הון אישיים. מול דיבידנד אי אפשר לעשות זאת.
לא בהכרח. לפי סעיף 94ב, החלק מהרווח השווה לחלקו של בעל המניות ברווחים הראויים לחלוקה ממוסה בשיעור המס על דיבידנד. בחברה שנכסיה הם בעיקר רווחים צבורים זה רוב הרווח, ולכן כדאי לתכנן את המהלך מראש.