לפי סעיף 81ג לפקודה, הלוואה שחברת מעטים נותנת, גם לחברה בת ולמטרה עסקית, נחשבת ככלל נכס מיוחד ומקטינה את מגן הנכסים. החוק מחריג רק מקרים מוגדרים, כמו הלוואה לחברה מוחזקת עד גובה ההפסדים המועברים שלה. השקעה בהון של חברה מוחזקת, לעומת זאת, מתווספת למגן הנכסים.
הלוואה בין חברות ללא ריבית או בריבית נמוכה יוצרת הכנסה רעיונית. אך בהקשר של תיקון 277, השאלה היא האם יתרת החובה של החברה הלווה נחשבת "נכס מיוחד" אצל החברה המלווה.
לפי סעיף 81ג, מילווה והלוואה הם "נכס מיוחד" כברירת מחדל, גם כשההלוואה ניתנה לחברה בת לצורך פעילותה העסקית. החוק מחריג רק מקרים מוגדרים: הלוואה לחברה מוחזקת עד גובה ההפסדים המועברים שלה (לפי חלק ההחזקה), והלוואה המשמשת כמזומן משועבד במסגרת ליווי פיננסי.
לעומת זאת, השקעה בהון של חברה מוחזקת (החזקה של 10% לפחות ברווחים) מתווספת למגן הנכסים, כל עוד רוב שוויה של החברה המוחזקת אינו בנכסים מיוחדים. לכן, הבחירה בין הלוואה לבין השקעה בהון משנה את התוצאה, והכסף ש"חונה" בחברה אחרת כהלוואה ייחשב נכס מיוחד שמגדיל את החשיפה לתוספת המס של 2%.
ככלל כן, גם כשהכסף משמש את חברת הבת לפעילות עסקית. החריגים מוגדרים בחוק, למשל הלוואה עד גובה ההפסדים המועברים של החברה המוחזקת, לפי חלק ההחזקה.
עלות ההשקעה בחברה מוחזקת (החזקה של 10% לפחות) מתווספת למגן הנכסים, כל עוד רוב שוויה אינו בנכסים מיוחדים. הלוואה, לעומת זאת, נחשבת ככלל נכס מיוחד.
כן. לפי סעיף 3(י), הלוואה בין חברות ללא ריבית או בריבית נמוכה יוצרת הכנסה רעיונית, בנוסף לשאלת הסיווג לעניין תיקון 277.