שירות שעוסק ישראלי נותן לתושב חוץ עשוי להיות חייב במע"מ בשיעור אפס, כלומר בלי מע"מ בחשבונית, תוך שמירה על הזכות לקזז מע"מ תשומות. יש לכך חריגים חשובים, למשל כשהשירות קשור לנכס בישראל, או כשללקוח יש פעילות או עסק בישראל. לכן לפני שמוציאים חשבונית בלי מע"מ, כדאי לבדוק את מעמד הלקוח ואת אופי השירות ולתעד אותם.
חוק מע"מ מעודד יצוא, ולכן שירותים שניתנים לתושבי חוץ יכולים להיות חייבים במע"מ בשיעור אפס. המשמעות: הלקוח בחו"ל לא משלם מע"מ ישראלי, והעוסק עדיין רשאי לקזז את המע"מ ששילם על הוצאותיו.
במצבים כאלה ייתכן שחל מע"מ בשיעור הרגיל, גם אם החשבונית מופנית לחברה זרה.
כדי לתמוך בשיעור אפס, שמרו מסמכים שמראים שהלקוח הוא תושב חוץ, מה בדיוק ניתן, והיכן השירות נצרך: הסכם, התכתבות, פרטי רישום של הלקוח ואסמכתאות תשלום. בביקורת מע"מ, נטל ההוכחה על העוסק.
להניח שכל לקוח עם כתובת בחו"ל פטור ממע"מ. חברה זרה עם נציגות בישראל, או לקוח שמגיע לארץ ומקבל את השירות כאן, עשויים להיות מקרים שונים לגמרי.
לא בהכרח. שיעור אפס חל בתנאים מסוימים, ויש חריגים, למשל כשהשירות קשור לנכס בישראל או לפעילות של הלקוח כאן.
כן. זה ההבדל בין שיעור אפס לבין פטור ממע"מ: בשיעור אפס זכות הקיזוז נשמרת.
בביקורת עלול להיקבע שהיה צריך לגבות מע"מ רגיל, והחוב יחול על העוסק. כדאי לבדוק מראש ולתעד.